<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ט'</h1>
<h2>דף עה:</h2>
כלי אבנים וכלי חרס וכלי עור אין צריכין טבילה דכלי מתכות כתובין בפרשה, כלי זכוכית הואיל ויש להם תקנה אם נשברו ככלי מתכות הם, כלי מתכת שנשתמש מקצתו כולו אסור דחם מקצתו חם כולו וצריך להכשיר כולו ובין בליבון בין בהגעלה הכלי נכשר לחצאין ואם הכשיר מקצתו חוזר להכשיר צדו האחר וכל כלי של גוי שנשתמש בו קודם שהכשירו מותר בדיעבד דסתם כליהם של גוים אינן בנ"י ונטל"ף ובדיעבד מותר והילכך כל מה שבלוע בתוכם פגום הוא ואפי' טוחת אסור שבדופני הכלי כשאינו בנ"י נתעברה צורתו והו"ל נטל"ף ולזה הסכימו הרמב"ם והרמב"ן וראב"ד והתוס' אמרו דאיסור שבדופני הכלי הוא כאיסור בעין ונר' שאם נשתמש בו שלא בטבילה מותר ג"כ בדיעבד ולכתחי' מכשיר הכלי הכשר הראוי לו ואחר יטביל ואם הטביל קודם שהכשירו עלתה לו טבילה. כלי שהטבילו ע"י גוי נראין הדברים שמותר שלא אסרו אלא לנט"י לאכילה שהחמירו בה משום סרך תרומ' וטבילה לכלי הגוי למדנו מדכתי' ב' פעמים וטהר דמשמע אפי' לכלים חדשים. כלים שביד הקדר וספק אם הם חדשים ורוצה ליקח מהם כלי א' או שנים הולכין בו אחר הרוב ומותר וכל שנר' כחדש והגוי אומר לפי תומו שהוא חדש מותר והרב רבי' יונה היה נזהר שלא ליקח אלא במקום שיש אחרים קדרה מתוך קדרות לרשב"א אסור לומ' לגוי שיעשה מרקחת שה"ז כמבשל בידיו וכליהם אסורים לכתחי' ואפ' שמותר לומ' כן אל האומנין לפי שכליהם נקיים ומרקחות שאנו לוקחין מן הגוים ואין אנו חוששין זליפתן של כלים היינו משום דסתם כליהן אינן בנ"י ונטל"ף בדיעבד מותר. כיצד מגעילן מניח יורה קטנה לתוך יורה גדולה ומשהי לה בתוכה עד דפלטה לפי אומדן הדעת ויורה גדולה מניח לה לישה אפומא ומלי לה ומרתח לה ויש שנהגו למלאת הכלי עד שפתו ומשליכין לתוכו חלוקי אבנים מלובנות שמבעבעין המים הרותחין ומעלין המים ומעבירין אותן ברתיחתן על שפתו ועל כל סביבותיו.
הלוקח כלי תשמיש מן הגוים אם הם כלים שמשתמשין בהן לסעודה את שדרכו להשתמש בו בצונן ידיח כלו' ישפשף היטיב במים בידו ואחר השפשוף ישטפנו במים ואחר ידיח ויטבול ואת שדרכו להשתמש בו משקין שע"ג האור יגעיל ואחר מטבילן והם טהורים ואת שדרכו להשתמש בו בכלי שהעבירוהו מן האור מגעילו בכלי שהעבירוהו מן האור ודיו ואת שדרכו להשתמש בו באור מלבן עד שיסיר קליפתו ומטבילו והוא טהור ולעולם כל ההכשר כבולעו כך פולטו. וטבי' כלים לא סגיא עד שיעשה להם ההכשר הצריכים וכת' ראב"ד שאם (תרומה) [תחילה] לית לן בה כלי שאול או שכור א"צ טבילה ישראל ששאל כלי מחבירו אם עדיין לא נעשית לו טבילה חייב השואל להטבילו וכלי של גוי שהוא ממושכן לישר' מטבילו בלא ברכה ואם היה דעת הגוי לשקעו הרי הוא כאלו קנאו וכלים של גוי שאולין לא צריכי טבילה וראב"ד ורשב"א אומ' דמשכנתא בעיה טבילה וכל הכלים צריכין טבילה במ' סאה אחר ההכשר ואפי' כלים חדשים צריכין טבילה ומותר להטביל בנהר ובמעיין נובע אע"פ שאין לפנינו מ' סאה ובלבד שכל גוף הכלי עולה בו בב"א, מקוה מים מכונסין מטהר באשבורן, היה בכלי דבר חוצץ מיעוטו המקפיד ורובו אפי' שאינו מקפיד חוצץ ישראל שמשכן כלי לגוי או נתנו לאומן לתקנו אינו צריך טבילה לפי שאין שם הגוי עליו ויש נותן טעם אחר ואומ' לפי שאין עיקר הכלי של אומן ולפי"ז אם לא מחזיק רביעית קודם שתקנו האומן עיקר הכלי של גוי הוא והילכך מטבילו ואינו מברך. מכר ישראל כלי לגוי וחזר ולקחו צריך להטבילו שהרי שם גוי עליו קדרות חרס שהם שועים באבר מבפנים בכל בית קיבול מטבילין ואינו מברך עליהם מפני שיש מקילים לומ' שא"צ טבילה אא"כ היו מחופין מבית ומחוץ ויש מקילין יותר די"א שהולכין בכלי חרס אחר תחילתן וא"צ טבילה אפי' היו כולן מחופין באבר.
כלי זכוכית אין בולעין לפי' אם נשתמש בהן איסור בחמין א"צ הכשר וכלי חרס שהתורה אמרה ישבר העידה עליו שלא תצא מידי דופיו לעו' ותנור שדרך להסיקו מבפנים אם הסיקו בפנים עד שנתלבן מותר וכלי' שדרך להסיקן מבחוץ לא יועיל בהן היסק ואפי' בפנים חוששין שמא לא יסיקם יפה מפני שהוא ירא שמא יבקע, החזירן לכבשן האש מותרין ואם הכלי ההוא לא בלע אלא איסור מדבריהם שאין לו עיקר בתורה כבשולי גוים מגעילין ג' פעמים ודיו והכשר הכלים יתבאר עוד בשער הפסח והוא שער א' מס' ירח למועדים בס"ד.
<h2>דף עו.</h2>
ואין מגעילין כל שהוא בנ"י אא"כ במים ס' לדעת ר"י כמו שיתבאר בנ"ד ובדין כלי בנ"י נהגו העם להצריך מעל"ע אע"פ שמן הגדולים אמרו שא"צ אלא שתעבור עליו לילה א'.
המגעיל ע"פ קודם איסור החמץ מותר אפי' בכלי בנ"י אע"פ שאין במים ס' דנ"ט בר נ"ט ושרי במה שהוא התר ואפי' לכתחי' הכא מותר אע"פ שלגבי בב"ח אסור לכתחי' לגרום נ"ט בר נ"ט דהתם איכא למיחש דילמא אתי לאחלופי בכלים של איסור והכא גבי פסח דלפי שעה הוא ליכא למיחש. ובזמן איסורו של חמץ אסור להגעיל אפי' בס' שום כלי שאסור משום חמץ ואע"פ שאינו בנ"י כדברי ר"י שאומר שכל שאיסורו במשהו אין מתירין אותו נטל"ף ויש מתירין נטל"ף אפי' באיסור משהו כמו שיתבאר בשער הפסח.
דעת הרמב"ן שדרך הכלים עם מים שפולטין ואינן בולעין משא"כ ברוטב ולא בשאר משקין וע"כ אין מגעילין אלא במים והמגעיל צריך להעביר אותו השמנונית הנפלט מן הכלים שהוא מגעיל ובזה מותר להגעיל אפי' בכלי האסור ואפי' בנ"י ואע"פ שאין במים ס' כנגד כל הכלי ור"י אוסר להגעיל כלי בנ"י אם אין במים ס' ורשב"א סובר ואומ' שכלים עם מים בולעין והילכך כל שבהגעלה אם בנ"י הן [אי] אפ' להגעיל אא"כ יש במים ס' כנגד גוף כל הכלים שמגעיל ואם אינן בנ"י אין חוששין להם ואע"פ שחוזרין ובולעין מן הפגם הן בולעין וכל שתחי' בליעתו מן הפגם אין חוששין לו והילכך אפי' כלים מרובין שאינן בנ"י מגעילן יחד. המגעיל כלים רבים בנ"י זה אח"ז ובמים ששים מכל א' מהם מגעילן בזה אח"ז לדעת אהר"א שאומר ראשון ראשון בטל ולא הודו לזה רבותי' האחרוני' לפי שלא יתבטל האיסור כשיתן טעם והילכך אין מגעילין כלים בנ"י אפי' בזה אח"ז שהאיסור חוזר וניעור.
בכלי מתכות אמרי' חם מקצתו חם כולו לפי' אפי' לא נשתמש אלא במקצתו מכשיר את כולו וכלי נטהר לחצאין כל שאינו יכול להכשירו בבת א' כר"א שהיה מכניס להב הסכין באור וקתו היה מגעיל אחר כן. השפודין והאסכלות דשאר ימות השנה לפסח לא בעו ליבון דבהגעלה סגי להו לדעת אדונינו הראב"ד משום דהיתרא בלע וכי נעשה איסור ליתיה לאיסור בעיניה, ונהגו להחמיר וללבן כדעת הרמב"ן שאו' דלא אמרי' גבי חמץ התירא בלע אע"ג דגבי נותר התירו בהגעלה השפודין משום דקודם שבא לידי נותר בלע בשפוד לא אמרי' הכי בחמץ משום דשמנונית עליו מתחי' וע"ס שאחר שנבלע חמץ שמו כמו בתחילה אבל בשפוד של קדשים קודם שנבלע דיו הכשר כקדשים שמה ואחר הבליעה הוא דאקרי נותר והודו מן האחרונים לסברא זו. המחבת והאיסקריטין י"א דא"צ אלא הגעלה ויש מצריכין להם לבון ורשב"א מן המחמירים מפני שמשתמשין בהן ע"י האור מועט והויא כאסכלה ויש להקל בזה מפני שמקום תשמיש המחבת אינו רואה פני האור כמו שרואה השפוד ופוק חזי מה עמה דבר ולעניין הנבלייר כת' רשב"א שהוא ככלי מותר כמו שנתבאר בנתיב ח' מדרך ז' ונתן טעם לזה מפני שאין שטין אותו אלא בשמן.
סדר הגעלה כך ימרק תחי' הכלים שרוצה להכשיר והכלי שמגעיל בו ג"כ צריך מריקה ושטיפה כדי למעט הגיעול ששם והמים שמגעיל בהם צריכין להיות רותחין הרבה וישהה לתוכן הכלי שמגעיל כדי שיפליט הגיעול שבו וזה תלוי באומדן הדעת שלא נתנו חכמים שיעור בזה ויוציא משם הכלי בעוד שהמים רותחין כדי שלא יבלע כאשר ינוחו המים ואחר שוטפו בצונן להעביר מעליו הוזהמא ואין מכניס כלים לתוך היורה אלא א' א' ויהיה שם אש שירתיח תחת היורה שלא ישובו המים רותחין מן הרתיחה ויסיר משום השמנונית הנפלט כדי שלא יבלע בכלים שמגעיל ועירוי דכלי ראשון אינו ככ"ר לדעת ר"ח וכ"כ הגאון ר"י והביא ראיה רשב"א לסברא זו מיורה דמר עוקבא דלא שרא למישרי עליה מים רותחין מכ"ר ועבד ליה גדפנא.
<h2>דף עו:</h2>
סכין לוטשה בריחים וחותך בה אפי' דברים החריפין אבל לא חמין אא"כ הגעילו נעצה בקרקע קשה יו"ד פעמים אם היו צדדיה חלקים ואין בהם צינורין וצנורות חותך בה צונן ועוד אבאר דיני הסכינין בנ"ח.
כלים שמשתמשין בהם בחמין שהיו בהם סדקין או שיש עליהם חתיכות נוספות צריך להוציא משם כל החמץ או האיסור קודם הגעלה שממשות של איסור אינו נכשר בהגעלה הילכך אם הכלים הם של מתכת מניח גחלים ע"ג הסדקין כדי שישרף שם גוף האיסור ואם של עץ הם צריך להרחיב הסדק כדי שיוכל להוציא משם כל האיסור שבתוכו.
הסכינין לדעת ר"ת ור"ש צריך ליבון ולדעת רבותי' הצרפתי' הגדולים צריך ליבון והקטנים דיין בהגעלה ולדעת הרמב"ן אפי' הגדולים מותרין בהגעלה דאם איתא שנשתמש בהם ע"י האור מועט הוא ולא חששו לכך וכל סכין שיש בו ציורין צריך ליבון ונהגו בסכינין להגעילן אפי' בשל גוים.
